ילדה אהובה שלי איך היה בגן ?
כיף!!!
התשובה הזאת יכולה להוציא אותי מדעתי !
פשוט לא הגיוני אחרי הסיוט שעברנו בבוקר,בזבזנו לפחות חצי שעה
בבית על בכי "אבא אני לא רוצה ללכת לגן",
זו הייתה השנה הראשונה של שי, בתי הבכורה בגן עירייה.
הבקרים היו קשים, מלאים בבכי "אני לא רוצה ללכת לגן".והפרידה בשער הייתה ארוכה והיסטרית.
אני זוכר, את הכאב החד! בכל הגוף, ברגע שהייתי מסתובב ומשאיר אותה בגן.
אך למרות כל הבכי והצעקות מהבוקר, אחרי הצהריים כשהייתי אוסף את שי, היא הייתה רצה אלי עם חיוך, ומסכמת
את היום שלה בגן במילה אחת - "כיף !!!".
ערב ערב, היינו יוצרים את האווירה שתגרום לה לשתף, "by the book" !
בזמן ארוחת הערב, אני ונועה (אישתי) הינו מספרים לשי לפרטי פרטים מה עשינו כל היום,
אבל שי בשלה! עדין סגורה, עונה במילה אחת - "כיף !"
מנסים אחרת, עם מי שיחקת ? לא זוכרת !
מה אכלתם ? לא זוכרת !
רוני הגיעה היום ? לא זוכרת !
ככה יום יום במשך חודשים מתחילת השנה,
אי הוודאות והתסכול פשוט הטריפו אותי.
לא הייתי מסוגל לישון בלילות מרב דאגה, מה כבר קורה בגן? אולי ילדים מציקים לה? הגננת צועקת! מרביצה! מתעללת? אולי יש ילדים אלימים? עצוב לה, אין לה חברים? מה ילדה בת ארבע יכולה להסתיר?!!!
ערב אחד החלטתי לנסות דרך אחרת, והתחלתי לספר לה סיפור על ילד בגן שמציקים לו,
וזה מעציב אותו מאוד, והוא שומר את זה לעצמו בלב, כבר כמה ימים, עד שהוא כבר לא מסוגל יותר
לסבול והוא מחליט לספר את זה להורים שלו, והם עוזרים לו למצוא בעצמו את הכוחות והדרך לשנות את המצב!
ערב ערב, הייתי מספר לה את הסיפור, והיא מלאת התרגשות ושמחה, ולאחר מספר שבועות פתאום היא אמרה לי !!!!
אבא... אתם תגידו לי כל הכבוד אם אני אספר לכם משהו מהגן ?
ואז נפל לי האסימון, שיש משהו בסיפור שאני מספר לה ערב ערב, שגרם לה לרצות לשתף.
כך נולד הספר "תות שטות".
מאז כבר עברו 3 שנים שי התחילה השנה כיתה א', והיא מספרת לנו בכיף, מי החברים שלה,
במה הם שיחקו, האם כעסו עליה, האם המורות צועקות, האם הילדים מציקים לה!!!
לכן החלטתי להוציא לאור את הספר כדי לעזור לעוד הורים להתמודד עם הקושי והתיסכול,
של אי הוודאות לגבי מה שקורה עם הילדים שלהם בזמן שהם במסגרות,
ובעזרת הספר לעודד ילדים לשתף את ההורים.
